עמוד ראשי  |  התחבר או אם אינך עדיין רשום, הרשם בחינם.
  בלוגר  
אודות

מורה לאנגלית עם שאיפות, שני ילדים והרבה מה להגיד אבל לא תמיד יודעת למי ומתי...
קבלת עדכונים
רוצים לקבל הודעה במייל בכל פעם שהבלוג שלי מתעדכן ?

עדכוני RSS
חיפוש
נושאים
ילדים  (1)
משפחה  (1)
ארכיון
מי אני
24/08/2017 12:18
ענת שלי
ילדים, משפחה
ענת שלי שלום -זהו שמי, קצת מגוחך אולי. היה יותר נחמד ענת נהור- ציפור או ענת שיר דרור...

אבל על שלי אני לא מוותרת, ושלום - לקשר אותי לילדים שזהו שמם.

אמא לשניים שרצתה יותר. ככה אני מתייחסת לעצמי. אם שואלים "כמה ילדים יש לך?" אני עונה- "רק שניים". או "שניים, רציתי ארבעה אבל...
|חיפשתי להיות בקבוצת פורום כזו של אמהות לשני ילדים שרצו יותר.
אבל אין ממש דבר כזה.  ואם יהיה - מה יכתבו בפורום הזה? קבוצת תמיכה נשמע יותר הגיוני, כי שם באמת אפשר לדבר על סיטואציות שעולות, על קנאה, על תחושות החמצה, על תחושות אשמה, כישלון וכדומה. אבל למי יש זמן לקבוצות תמיכה בכלל?

שני הילדים שלי אמנם מדהימים, כמובן- כמו כל הילדים של כל האמהות... וכמובן אין לי להאשים אף אחד חוץ מעצמי, על זה שהתחתנתי מאוחר. אבל מצד שני צריך שניים לטנגו, ואם לא מצאתי את בן הזוג שלי עד גיל מאוחר- למה זה אשמתי?

ולפעמים אני חושבת ברוח "הכל לטובה" ו- "מה שצריך לקרות קורה", ואפילו בסגנון של "כנראה אלוהים/היקום חשב שמספיק לי שניים כי אני לא אמא כזו מציאה". אבל אז אני סתם נעלבת. מהיקום. מה, הוא יכול לתת שישה ילדים למישהי אחרת שמתעללת ומזניחה אותם ולי מגיע רק שניים? אז גם החשיבה הזו לא מביאה לשום מקום.

בקיצור, אני מסתפקת בפגישה אקראית עם אמא כזו או אחרת שגם לה יש רק שניים ורצתה יותר. ומסתבר, שכמו גייז, גם אנחנו מזהות זו את זו. אז השיחות האקראיות האלו מספקות נחמה... וגם הילדים עצמם, מקסימים וככ שובבים, שמספקים עבודה כמו עשרה.

אז תודה אלוהים על השניים האלה!

ענת 
0 תגובות